השחף: יהושע יוסף – צלם, משורר

השחף המגביה עוּף נמצא מאז ומתמיד, שם, בצילומיו של יהושע יוסף. צילומים של מבט רגיש, חד ומפוכח יחד עם אותה תכונה השואפת, תמידית, להמריא לשחקים חדשים. רשימה על צילום, התגלות ועל אור

תמונה 6 חסידה, 2009. יהושע יוסף

הצילומים, השירים והסיפור שבכתבה הם מאת יהושע יוסף וַאֲנִי הַשַּׁחַף וְאֶהְיֶה בַּעַל מָ- עוֹף וְלֹא אַאֲמִין רַק לְמַרְאֵה עֵינַיִם,   וְאֶתְבּוֹנֵן גַּם בְּכֹחַ הֲבָנָתִי (מתוך שירו של יהושע יוסף השחף) צילומים שהם שירים נכתבים מבעד למצלמתו של יְהוֹשֻׁעַ יוֹסֵף (40), צלם עיתונות תיעודי, משורר, בעל עין רגישה שביכולתה לראות גם את הנסתר. צילומיו מתעדים רגעים מרוכזים של כנות והם מכילים בתוכם מקצב פנימי הנע … Read More

בין עוכר שלווה לאימה – מחשבות על פחד בשתי יצירות

שתי יצירות שנעות על המתח בין המאיים לעוכר השלווה בשני מדיומים שונים - הסרט "המבט" של ניקולס רוג והספר "אחוזה" של סרחיו ביסיו - מהוות הזדמנות לדיון על תפקידה של האימה באמנות ובחיינו. ויש גם הצעה לפרויקט חדש עבור כותבים וקוראים שלא מפחדים מהז'אנר

ahuza

לא מזמן שיתפתי אישה שאני מעריכה מאד בכוונתי להוציא קובץ של סיפורי אימה ומסתורין בו ישתתפו מגוון כותבים. שאלתה מדוע דווקא אימה, לוותה בטון מופתע ובסלידה קלה. חשבתי על כך ועניתי לה קצרות: "יצירת אימה טובה זה כמו טיפול בהלם ואין מספיק כאלה". המשיכה שלי מאז ומעולם ליצירות אימה אשר תמיד נופלות גם תחת הכותרת "עוכרות שלווה", הייתה ועודנה דרך להתמודד … Read More

ביקורת ספר: "דייגו היקר" (אלנה פונייטובסקה, 1978; תרגום: מיכל שליו, 2016)

התרגום החדש לעברית של רומן המכתבים הפיקטיבי בין הנאהבים האמיתיים אנג'לינה בלוף והצייר דייגו ריברה, הוא דיוקן של ערגה בלתי פוסקת - לאהוב שעזב, אך גם להרבה יותר מזה. והתוספת של יצירה נוספת המדמיינת שליחת מכתבים של פרידה קאלו לאותו ריברה, נותנת פרספקטיבה נוספת לאותה ערגה, דרך סוג אחר, בוער יותר, שלה

דייגו

השנה היא 1921, פריז בשיא החורף. הציירת אנג'לינה בלוף נזנחת ע"י בן זוגה הצייר דייגו ריברה אשר שב למולדתו במקסיקו. עליה לשרוד עוני וחולי, וגרוע מזה, להתמודד עם כיסופים וחוסר ידיעה אודות בעלה שאינו משיב על מכתביה, ועם זיכרונות קשים מבנה המת. ולמרות הנסיבות, מכתביה אל דייגו חפים מכעס ומרירות. אולי בגלל זה ניתן לחשוב שהם מקבלים בצד של הנמען משקל … Read More

ביקורת ספר: "מחדש" (נוית בראל, 2015)

ספר שיריה החדש של נוית בראל נושא בתוכו כמה ניסים קטנים, בתוך המרחב של החדר ובין עונות השנה, שנוכחים בו באותה המידה, ומאזנים בין החוץ לפנים בספר שמזמין להרגיש ולחשוב בו

עטיפה_-_מחדש(2)

ספר שירים חדש לנוית בראל – משוררת, עורכת ספרות, מתרגמת, חוקרת ספרות, מבקרת. אני קוראת בעניין, נכנסת לאווירה, מרגישה באחדות מסוימת של השירים, מוכנה לנס. והנה הוא בא: בעמוד 13 של הספר: ההתחלה חידתית ומפתה להמשיך בקריאה. הזוג אינו מתחבא: זוגיותו פומבית, גלויה, מוחלטת, מוארת ללא צלו של הצל. הנשיקה – רק נשיקה מכל גילויי הקרבה האפשריים ואפילו זו החד … Read More

ביקורת ספר: "דממת חול נשפך" (תמה חזק, 2016)

"דממת חול נשפך" (תמה חזק, הוצאת עתון 77, 2016) הוא ספר שירה בעל שפת דימויים ייחודית, שנעה בין התנ"כי ליומיומי, בין נפשו של הילד לבית המשוגעים, ושקריאה קשובה בו מגלה רבדים רבים של משמעות ויופי

כריכת דממת חול נשפך

ספר שירים, כמו כל יצירת אמנות, מציע הנאה רב-חושית, אך כדי לחוות אותה צריך להתאמץ, כמאמר "יגעת ומצאת – תאמין". יש להבין את מלות השפה ואת שפת המראות של השירים. לכן יש חשיבות לשיר הראשון: *   (ע' 7) כֹּה אָפֵל הַיּוֹם וּמִבַּעַד לְאַפְלוּלִיתוֹ וּלְרֶשֶׁת שְׁחֹרָה, בּוֹקֵעַ אוֹר כִּשְׁעָטָה: סוּסִים וּשְׁוָרִים שֶׁל פָּז. הָרוּחַ טָסָה בֵּין הָעֳפָאִים.   כֹּה יְגֵעִים … Read More

סרטי השנה של שני קיניסו 2015

סיכום שנה קולנועית נוספת בהרפתקה, והפעם של המבקר הצעיר שני קיניסו, שבחר את עשרת סרטי השנה שלו

פרינסס

10. אהבה וחסד (ביל פולאד) 9. סיקאריו (דניס וילנב) 8. ויקטוריה (סבסטיאן שיפר) 7. את לי לילה (אסף קורמן) 6. מאמי (קסאבייה דולאן) סרטו הטוב ביותר של קאסבייה דולאן עד כה הוא רכבת הרים רגשית עזת מבע. בנוסף לכך, דולאן ממשיך לנסות, ולרגעים אף מצליח, לביים רגעים מלודרמטיים החורגים באקספרסיביות שלהם ממלודרמות אחרות. זוהי עדיין אינה יצירת המופת הגדולה של … Read More

סרטי השנה של דניאל עוז 2015

דניאל עוז בוחר את עשרת סרטי השנה שלו, בלי להתחשב בשיקולים זרים כמו הפצה מסחרית בארץ, תחזיות אוסקרים או קונצנזוסים ביקורתיים. התוצאה היא רשימה מגוונת מבחינה גאוגרפית וז'אנרית שמציעה מבט מעט שונה על השנה הקולנועית החולפת ושיאיה

2015MOVIES

הקדמה מסתייגת סיכומי שנה הם דבר מתעתע ובעייתי. רשימות של "10 סרטי השנה" (או ספרי, או אלבומי, לא משנה) מתפרסמות על-ידי מחברים בעלי תוקף סמכותי, לרוב מבקרים, והסמכות הזאת משפיעה על הקהל לקבל את ההעדפות האלו כעובדות מוגמרות. בפועל, הסיבות שבגללן הממסד הביקורתי מניח את אצבע-האלוהים שלו על סרט זה ולא אחר אינן אמנותיות-טהורות – חלקן אפילו נסיבתיות – אבל … Read More

ביקורת תערוכה: ביבליולוגיה – הספר כגוף

התערוכה החדשה שנפתחה במוזיאון פתח תקוה מצליחה להזכיר למבקרים בה את המימד הפיזי של הספרים, את נוודותן של האותיות ואת ארעיותם של האדם והמילים שהוא כותב. התרשמות מחוויה שמשלבת בין הטקסטואלי לגשמי

IMG_6702

היה רגע כזה שמילות ספר שקראתי גרמו לנשימתי להיעתק ממקומה. היו אלה מילותיו האחרונות של מיכאל שלי. היה זה מעשה אהבים של ממש בין המילה הכתובה לבין האנשים הקוראים אותה, אומרים אותה בלב, או בקול רם. לאחרונה ביקרתי בתערוכה קבוצתית שנפתחה בחודש שעבר במוזיאון פתח תקוה לאמנות, העוסקת ברווח הזה שבין דיבור לכתיבה – ביבליולוגיה: הספר כגוף (אוצרים: דרורית גור … Read More

ביקורת ספר: "טרינידד" (תמי זר, 2013)

"טרינידד" הוא כמו פאזל ענק ומרהיב שחלקיו מפוזרים בכל עבר, ספר שכתוב טוב אבל מכניס דרמה והיסטריה היכן שהיו אמורים להיות התבוננות ושקט

trinidad

מה גורם לגבר ללכת לאיבוד דרך מכולת ישראלית ממוצעת? דרז'ן היה שחקן מבטיח באירופה, חי את חיי הנדודים עם להקת תיאטרון צבעונית ויום אחד מצא את עצמו מאחורי דלפק אפור, דוחף קוביית חלבה לפיו כדי להמתיק את רוע הגזירה. בוקר אחד הוא נועל את המכולת שלו ובמקום לחזור הביתה לאלונה היפה (אישתו שתחייה), הוא מחליט להגשים פנטזיה ולנסוע לאי טרינידד. … Read More

ביקורת ספר: "קו המלח" (יובל שמעוני, 2014)

הרומן האפי של יובל שמעוני היה אחד הספרים החשובים שיצאו בישראל בשנה שעברה, אך למרות מורכבותו, שאפתנותו ואורכו (969 עמודים בשני כרכים), ערכו הגדול הוא דווקא בדיוקו בפרטים קטנים, ולמרות שהוא נפרש על פני מאה שלמה ועמוס באירועים היסטוריים משמעותיים, עיקרו הוא צלילה אל הנפש האנושית ואל הגעגוע שאין לו סוף

line of salt

גם לאחר שכל תפניות העלילה נחשפות ועמודי הכרך השני מסתיימים, קו המלח מוסיף לרתק ולהזמין צלילה נוספת פנימה, לתוך עולמם העשיר מאוד של הדמויות, אשר גם השוליות ביותר שבהן מרתקות ומעוררות הבנה. זהו רומן שאפתני מאוד, אך גם מדויק מאוד ואנושי מאוד. אפוס המגיע לשיאיו בתיאור של רגעים קטנים.