ביקורת תערוכה: ביבליולוגיה – הספר כגוף

התערוכה החדשה שנפתחה במוזיאון פתח תקוה מצליחה להזכיר למבקרים בה את המימד הפיזי של הספרים, את נוודותן של האותיות ואת ארעיותם של האדם והמילים שהוא כותב. התרשמות מחוויה שמשלבת בין הטקסטואלי לגשמי

IMG_6702

היה רגע כזה שמילות ספר שקראתי גרמו לנשימתי להיעתק ממקומה. היו אלה מילותיו האחרונות של מיכאל שלי. היה זה מעשה אהבים של ממש בין המילה הכתובה לבין האנשים הקוראים אותה, אומרים אותה בלב, או בקול רם.

לאחרונה ביקרתי בתערוכה קבוצתית שנפתחה בחודש שעבר במוזיאון פתח תקוה לאמנות, העוסקת ברווח הזה שבין דיבור לכתיבה – ביבליולוגיה: הספר כגוף (אוצרים: דרורית גור אריה ורפאל סיגל). התערוכה דנה בביטוי של ספר בין קודש לחול, בהיעלמות הפיזית שלו בעידן הדיגיטלי. זוהי חוויה אחרת המתייחסת למימד הפיזי של המילה הכתובה, למונומנטים שמילים מותירות בגופנו, בחיינו, ברווח שבינינו לבין אלה שנאמרו להם המילים.

ספרים, נהר עמוק, אלוהים

ספרים בנהר עמוק, אלוהים / אביטל גבע (צילום: אלעד שריג)

כבר ברחבת המוזיאון מתגלה המיצב של אביטל גבע ספרים בנהר עמוק, אלוהים (2015). ציווי ה'ממנטו מורי' שהותירו הספרים נוכח כשרואים את עדינות הספרים הטובלים במי הנהר, כמו ברבורים לבני כנף, ואת ערימות הספרים המונחים ברפיון על הסלעים כמו המתרחצות של סזאן. ספרים צפים, נרטבים, נשכחים. משהו בשקיעה שלהם במים הופך אותם לחבצלות מים יפות.

ומהחוץ לפנים – בתוך המוזיאון חלל התערוכה מוליך את הצופה אל המעמקים. עבודה נוספת של אביטל גבע היא ניסוי הספרים בנוף (1972, תצלומים תיעודיים). בניסוי זה שפך גבע ערימות של ספרים על רצועת אדמה בין הכפר היהודי מצר לכפר הערבי מסר שנמצא מולו. בניסוי זה יצר גבע קו גבול מלאכותי של מילים ועולות השאלות: האם הספרים הם תבנית נוף מולדתו של אדם? מה מקומם של ספרים כקו המפריד ומגדר או האם דווקא משום שהוא קו מפריד יש בכוחו לאחד בין אנשים?

פנטום

פנטום / נגה ענבר (צילום: אלעד שריג)

עבודת הוידיאו של להקת מארי שווינאר (2000), שנעשתה לפי ספר כוריאוגרפיה של אנרי מישו משנת 1951 מרגשת. בצד המיצג מונח ספר המתאר רישום קליגרפי של תנוחות הריקוד השונות, טיפוגרפיה של גוף בתנועה. עבודה נוספת העוסקת בקשר שבין גוף למילה הכתובה היא עבודתה של נגה ענבר פנטום (2015), מיצג של גומיית ענק, פורצלן והדפסות על נייר ארכיון (שקית נייר). ההדפסות הן של דימויים שנלקחו מגופה של האמנית ודגימות של רקמות צמחים. הפנטום הוא איבר רפאים – הדגימות שנלקחו מגופה של האמנית הם של אזור עצם הזנב, ודגימות הצמחים לקוחים מצמחים ששמותיהם העממיים הם כשמות זנבות של בעלי חיים. בדרך זו קושרת האמנית בין זנב הרפאים של האדם לזנבות המטאפוריים של הצמחים, עד שלא ניתן להבדיל בין האנושי לצמחי, וכפי שנכתב בטקסט המלווה את המיצג: "עור האדם או הצמח – הם למעשה היטל חזותי של עור אחד על פני עור אחר".

פה

פה / מיכה אולמן (צילום: אלעד שריג)

המיצג המרגש של מיכה אולמן פה (2014) – אדמה וארונית כרטיסיות, מותיר אותי מרותקת לארונית שמגירותיה חלולות בצורת אותיות, כשהאוויר והאור חודרים דרך אותם חללים. רק עם פתיחתן של המגירות יופיעו המילים, רק עם האור העובר דרכן יהיה להן קיום. לולא האוויר והאור למילים אין קיום וכמה יפה הידיעה שהאור והאוויר הם איברי הנשימה של האותיות, לא רק הקול והמחשבה.

בהמשך נמצא המיצב של מאיה ז"ק ו–student21 (פטר דניאל וניקול הורן) אופקים שבורים – שטיבלך (2015). המיצב הוא שיחזור של שטיבל (מעין בית כנסת קטן המשמש בין היתר גם לקיום מפגשים בקהילה הדתית וללימוד תורה), שפזורים בו ספרי קודש. בטקסט המלווה את המיצב נכתב: “אותיות הן נוודות” (פטר דניאל), ואני מוסיפה על זה ואומרת כי אם אותיות הן נוודות אזי מילים הן ערי המקלט. כמה נוגה וכמה זהה ההקבלה בין עם הספר לבין האותיות, נוודים בראי הזמן.

ויש את הגלעד של ולטר בנימין (ספרים בוויטרינה), 15 ספרים אלה (של הפילוסוף והתיאולוג הגרמני פרנץ פון באדר) שהחזיק ולטר בנימין היו יקרים לו עד מאוד. טרם עלייתו ארצה, דאג לשלוח אותם בשנת 1934 לאוניברסיטה העברית. את עלייתו ארצה לא הצליח לממש אך דאגתו לספריו מוכיחה את הקשר הבל ינתק שבין אדם לספר, את קדושת הספרים כקדושת החיים והמוות.

ויש רגעים יפים ונוגעים רבים בתערוכה הזו. כל חדר בחלל התערוכה פותח פרק חדש בסיפור הזה הנקרא ביבליולוגיה. תערוכה זו מזכירה לנו שבעידן שבו הכל דיגיטלי- מקסימאלי-אקטואלי, ניתן לברוח לרגע על שבילי הזמן לריח הזה של הספרים, למגע היד בדפים הנהפכים, חושפים עולם חדש, לעיניים המתאמצות לקרוא תחת מנורת הקריאה עוד משפט אחד. ואם משפט אחד אחרון, אז אלו המילים שבגללן אני קוראת ספרים: "רוח שקטה תגע ותגע בארנים. האופקים יחוירו לאט. ועל מרחבים גדולים תרד שלוה קרה" (עמוס עוז, מיכאל שלי).

התערוכה מוצגת בימים אלו במוזיאון פתח תקוה לאמנות, ארלוזורוב 30, פתח תקוה. תאריך סגירה: 19 למרץ 2016

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים